ר"ש משאנץ על משנה פרה א׳:ד׳

מהדורה: תלמוד בבלי, וילנא, 1880

מקור משנה פרה א׳:ד׳
4 חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטַּאת הַיָּחִיד וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלשִׁים. וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי, כְּשֵׁרִים. נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:
פירוש ר"ש משאנץ על משנה פרה א׳:ד׳
4 חטאת הציבור. כגון ראשי חדשים ושל מועדו':
5 ועולותיהן. כולהו בני שנה נינהו:
6 כשרים מיום שלשים. אפילו ביום השמיני כשר כדקתני אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר דאין נאכל לחבורה אחרת: